מדי בוקר נכנס יעקב רוזן למשרדו ברמת גן, עולה במעלית ומתחיל לעבוד: פגישות, קריאה, בערב הולך לבית הקולנוע ולתיאטרון. אלא שמר רוזן עושה כל זאת כשהוא בן 92, עשרים וחמש שנים אחרי שרובנו פורשים לגמלאות. איך הוא מצליח להוות מקור להשראה?
מדי בוקר נכנס יעקב רוזן למשרדו ברמת גן, עולה במעלית ומתחיל לעבוד: פגישות, קריאה, בערב הולך לבית הקולנוע ולתיאטרון. אלא שמר רוזן עושה כל זאת כשהוא בן 92, עשרים וחמש שנים אחרי שרובנו פורשים לגמלאות. איך הוא מצליח להוות מקור להשראה?